פסק-דין בתיק ת"א 1185-07

1.         לפני תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, שהוגשה לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 (להלן - " חוק  בתי המשפט").   

עובדות הצריכות להכרעה

2.         כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה (תיק פ.ח. 2037/05). תחילה הואשם המשיב בכתב האישום בעבירה של רצח בכוונה תחילה של המנוח מיכאל שלף ז"ל, לפי סעיף 300 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - " חוק העונשין").

בהמשך משפטו, במסגרת הסדר טיעון, תוקן כתב האישום מעבירה של רצח לעבירה של  הריגה בהתאם לסעיף 298 לחוק העונשין. הנתבע הודה בעובדות על פי כתב האישום המתוקן, הורשע על פי הודאתו ונגזר עליו עונש מאסר לתקופה של 13 שנים, מתוכן 10 שנים לריצוי בפועל, ויתרתן על תנאי.

בהחלטה משלימה חויב הנתבע לשלם לעיזבון המנוח פיצוי על סך  60,000 ש"ח.

3.         התובעים הם עזבונו של המנוח ושני בניו, יורשיו היחידים.

4.         העובדות הנחוצות להכרעה במחלוקות בתיק זה, פורטו, רובן ככולן בכתב האישום. להלן תימצותן:

ביום 3.5.2005 בשעה 14:15 לערך, הגיע הנתבע לדירתו, ובטרם נכנס אליה, פגש באשתו (להלן- "האשה" או "מינה"), שסיפרה לו כי בדירתם שוהה חברם ומכרם, מיכאל שלף (להלן- "שלף" או "המנוח"). האשה סיפרה כי שלף הוא מאהבה וכי היא נאלצה לצאת מהדירה, כיוון שאירע ריב ביניהם. העובדה ששלף היה מאהבה של האשה, נמסרה לנתבע כשנתיים לפני האירוע על ידי גרושתו של המנוח, שהייתה באותה עת אשתו.

משעלה הנתבע לדירתו, התפתח ויכוח בינו לבין שלף שהתנהל במשך כ-20 דקות. בהמשך ניגש הנתבע למטבח, הוציא ממגירת הסכו"ם סכין, ניגש לשלף, שרט אותו בגבו, בזרועו הימנית ובברך שמאל ואף דקר אותו בגבו מצד שמאל, דקירה אשר גרמה לחתך בעורק בין- צלעי.

דקות ספורות לאחר דקירתו, איבד שלף את הכרתו. כל העת נמנע הנתבע מלהזעיק עזרה. אשתו שבה לדירה בשעה שלא היתה ידועה לתביעה. רק בסמוך לשעה 16:00 התקשרה האשה לרופא, מכרו של שלף, וסיפרה שהתרחש ריב בין שלף לבין בעלה, שלשלף יש פצע, ולשאלת הרופא, הסבירה כי מדובר בפצע קטן, וביקשה את עצתו. הנתבע צלצל לאחיו של המנוח וביקש ממנו להגיע מבלי לפרט מה קרה. רק סמוך לשעה 18:00 התקשרה מינה למד"א, ובהגיע ניידת מד"א למקום, נקבע מותו של שלף.

בכתב האישום טען שהמנוח נפטר כתוצאה מהדקירה בגבו, עקב הלם תת נפחי מחתך בעורק הבין צלעי ובגין איבוד דם רב וכי הנתבע גרם למות המנוח הן במעשה הדקירה והן בכך שנמנע מלהזעיק עזרה .

5.         בגזר דינו של הנתבע נכתב כי:

"ב"כ המאשימה חלקה, כאמור, על חלק מן הטיעון הנסיבתי של הסנגורית, שלדבריה אינו עולה כלל מן הפרוטוקול. לעומת זאת, לא חלקה על כך כי עובר להריגה אמרה אשת הנאשם לנאשם כי בגדה בו תקופה ממושכת עם המנוח (הדברים נאמרו לו גם כשנתיים קודם לכן על ידי גרושתו של המנוח), כי המנוח נמצא ערום בדירת הנאשם בעת שהאחרון עלה לביתו, כי עובר לעליית המנוח נופצה שמשת המזנון בבית הנאשם וכי המנוח היה אותה עת שיכור. בטרם נדקר המנוח על ידי הנאשם התנהל בין השניים ויכוח ממושך".

6.         אביא אף את דברי בית המשפט העליון בערעור שהגיש הנתבע על העונש, המתייחסים לאופן התנהלות הנתבע:

                        "העולה מן האמור הוא כי בפנינו מקרה נוסף, אחד מני רבים, של שימוש באלימות קשה כדי ליישב סכסוך ומחלוקת. גם אם המנוח התנהג באופן בוטה, לא שוכנענו כי בפני המערער לא היו פתוחות דרכי פעולה אחרות, לדוגמה- פניה למשטרה, אך נראה כי הוא החליט לעשות דין לעצמו. המערער הוסיף עוון על פשע כאשר השהה את הפנייה לגורמי הרפואה, שאולי היו יכולים לסייע למנוח ולהציל את חייו".

7.         ככל הנראה, הנתבע עדיין מרצה את עונש המאסר שהוטל עליו.

8.         אוסיף עוד לרקע מספר פרטים לגבי הנתבע:

הנתבע בן 64 שנים, הוא עלה ארצה בשנת 1971. הוא מהנדס תקשורת בהשכלתו. מאז עלייתו ארצה ועד יציאתו לגימלאות עבד כמהנדס במשרד התקשורת ובחברת "בזק". אין לנתבע כל עבר פלילי.         

9.         הצדדים הגיעו להסכם דיוני לפיו כל צד יטען על פי העובדות שנקבעו בתיק הפלילי. עוד הוסכם כי "לגבי התצהירים מטעם הנתבע - טוענים התובעים כי הם בניגוד לדיני הראיות, שכן הם אינם עולים בקנה אחד עם הקביעות של בית המשפט הפלילי, וכל צד יוכל לטעון לעניין זה בסיכומים. אין באי החקירה משום הודאה בכל טענה שבתצהירים".  יצויין כי מטעם הנתבע הוגשו שני תצהירים, שלו ושל אשתו.